ראשית, הדוגמה שנתת מאוד ברורה. כשמדובר בפערים שאמורים להיסגר תוך פחות מעונה, והאפשרות להחליף שחקני סגל במהלך העונה היא מוגבלת, מאוד הגיוני ללכת עם הקו הזה של העדפת הצעיר.
אם תיצמד למדיניות כזאת - אין לי שום בעייה, אבל כשאתה מדבר על סגירת פערים שלוקחת עונה או שתיים, כפי שהצגת את זה קודם לכן, אני נשאר עם אותה תהייה: למה? י
ולגבי הדוגמה של האליפות של ניר - אני מכיר את הנתונים, כנראה הרבה יותר טוב ממך. ניר לקח אליפות לא בגלל שהחליט פתאום להצעיר את הסגל, או בגלל התקדמות הצעירים שהיתה חריגה בליגה. ממש לא. לניר היתה קבוצה טובה גם כשהגיע לליגה, קבוצה שהסגל שלה היה שווה מלכתחילה מאבק על הפלייאוף, אבל בטח לא אליפות, אני מסכים. למרות הסגל המוגבל יש לניר שורה של יתרונות ברורים, כמו הבנה עמוקה של המשחק, של חשיבות ההתלהבות, ושל חשיבות הטקטיקה. הוא היה המנג'ר הכי טוב בליגה
בנוסף, הוא הצליח לשדרג את הקבוצה עם רכישת סטפנו אדרה (שחקן בן 26 ולא מתאמן), שעשה הרבה מההבדל בין סתם קבוצת פלייאוף לאלופה. בליגה כמו שלנו, כאשר הקבוצות החזקות מונהגות על ידי מנג'רים פחות מבינים, והקבוצה שיכלה להתחרות אתו בהבנת המשחק - הקבוצה שלי, היא עולה חדשה עם סגל חלש אפילו משלו, לי ברור היה, שהוא מועמד מרכזי לאליפות, ואפילו אמרתי לו את זה בשלבים שבהם הוא עדיין הצהיר על כוונתו לסיים במקום שישי בשביל לשפר את בחירות הדרפט שלו.
בקיצור, נעזוב את ניר בצד, כבודה של האליפות שלו במקומה מונח, אבל היא ממש לא רלוונטית כאן, מה גם שכמו שאמרתי קודם, אין ולא יכולה להיות הקבלה בין שיקולי רכישה לקבוצה של שחקן, לבין שיקולי זימון לנבחרת. למנג'ר של קבוצה אין את החופש לזמן כל שחקן שהוא רוצה, יש לו מגבלות כספיות, וחלק ניכר מההתנהלות שלו ברכישה אמורה להיות מבוססת על ניצול הזדמנויות בשוק ההעברות, מה שלא נכון וחסר משמעות בנבחרת