לגבי הדרך שבה הנבחרת צריכה להיות מנוהלת:
אני לא רואה שום קשר בין בנייה לטווח ארוך וחוסר הישגיות.
אין שום סיבה לוותר על הישגיות, היא לא פוגעת בבנייה בכל דרך שהיא.
בנבחרת צריכים לשחק השחקנים הטובים ביותר שיובילו את הנבחרת לרמה הגבוהה ביותר.
והשחקנים הפוטנציאליים צריכים להיות מנוהלים מהצד, ולהיכנס לנבחרת כאשר הם יגיעו לרמה הנדרשת.
רבות דובר על איך לגרום למאמנים לאמן את השחקנים הפוטנציאלים כמו שצריך, וכבר הוכח, ומאמן הנבחרת היוצא דרור יכול להעיד על זה, שהנוכחות של השחקנים בסגל, לא בהכרח, ולעיתים גם להיפך, גרמה למאמנים להקפיד על אימון נכון.
לפי דעתי, מוטיבציה הרבה יותר גבוהה היא לקבוע סף לנבחרת ולגרום למאמנים להביא את השחקנים שלהם לרמת הסף שרק אז הם ייכנסו לנבחרת ואז יהיה להם שחקן נבחרת.
לפי דעתי, הגישה של יהודה הרבה יותר מתאימה לנבחרת, שצריכה את ההשגיות גם בשביל לגרום לבאזז מסביב לנבחרת שגם יעלה את המוטיבציה של אנשים לשפר את השחקנים שלהם כדי להיות חלק מזה.
רעיון מעניין לדעתי, זה שגל, שללא ספק מעוניין בטובתה של הנבחרת, יהיה אחד בצוות שיעזור לנהל את השחקנים שלא נמצאים בסגל, שהרי נאמר שהוא בהחלט יודע לפתח שחקנים.
ויהודה ינהל את הנבחרת להשגים כמו שכבר היה בנבחרת הבוגרת,
שבעניין זה אגב, כמו שבבחירות האחרונות אמרו שעופר לא קיבל צ'אנס שלם לקדנציה שלמה ובגלל זה בחרו בו שוב, אז אני חושב שגם יהודה לא קיבל צ'אנס לקדנציה שלמה, והוא בהחלט יכול לתרום לנבחרת הצעירה מנסיונו.