לגבי לחץ על כל המגרש בגדול עדיף קצב איטי, אבל אם היריבה שלך עם כושר גופני (סטאמינה) לקוי הלחץ לא יהיה כמעט אפקטיבי כי השחקנים יתעייפו מהר.
אני חולק על דעתך.לחץ על כל המגרש דבר ראשון זו טקטיקה הגנתית ולא התקפית והיא מהירה ולא איטית.נכון שזה גורם לאיבוד כדורים מוגבר אצל היריבה, אולם כושר גופני לקוי של השחקנים לא ישרת את מטרת הטקטיקה.השחקנים יתעיפו ובסוף זה יפעל נגדך כבומרנג.דווקא בלחץ על כל המגרש יש לסטאמינה גורם מכריע בהצלחת הטקטיקה.אני אשמח לעוד תגובות.
אני חושב שאתה לגמרי פיספת משהו עקרוני-באופן כללי בכדורסל:כשמשחקים בקצב גבוה - יש פחות זמן לקבל החלטה (למסור או לקלוע) ולכן באופן טיבעי יש יותר סיכוי לאיבוד כדור עקב החלטה לא טובה, לאומת זאת בקצב איטי, יש יותר זמן לקבל החלטה טובה יותר ולכן הנטייה היא לאבד פחות.כלומר ההיפך הגמור ממה שאתה אומרביותר ספציפי בבאזר:הדרך הכי טובה להתמודד עם הגנת לחץ, היא שטף התקפי גבוה - כלומר לעלות בעמדות הגארדים (ורצוי גם בסמול) את השחקנים עם השליטה והמסירה הכי טובים שיש בקבוצה (אני אוהב לעלות שני פוינטים ב-1 ו-2 כשאני מחפש שטף גבוה)1בנוסף יש השפעה (קטנה יותר) לאיזה תכונה מבין השתיים טובה יותר אצל הגארדים שלך - בכלליות: יכולות מסירה גבוהות נותנות עדיפות (קלה) לטקטיקות מהירות (לא צריך זמן לאחזקת כדור - הגארד מסוגל לייצר מסירה טובה מהר יותר), לאומת זאת יכולות שליטה גבוהות יותר נותנות עדיפות לטקטיקה איטית יותר שכן הגארד מחזיק בכדור טוב יותר ויכול להמתין יותר זמן עד למסירה/זריקה. אבל עם כל זה בדר"כ עדיף ללכת על טקטיקה איטית כי אין הרבה שחקנים בבאזר שיודעים רק למסור ולא להחזיק בכדור.